חיים ומוות, ומה שביניהם

בעולם הטבע יש שני מצבי קיום מנוגדים, שנראה שהכל סובב סביבם – חיים ומוות. אבל בין שני אלה יש עוד שני מצבי ביניים ביולוגיים. אחד, מוכר, הוא של תרדמת. השני, שהתגלה ממש עתה, הוא של קיום כאוטי או מופרע (disrupted). מצב הקיום החדש תואר במחקר על חיידקים שביצעו מדענים ישראליים ושפורסם השבוע. יש לו השלכות חשובות על מחקר רפואי (אפשר לקרוא עליהן בכתבה שקישור אליה מופיע בתגובה הראשונה), אבל מעניין גם לחשוב מה אומרים ארבעת מצבי הקיום האלה על כל אחד מאתנו, ברמה הנפשית.

במחקר נמצא שהכניסה למצבי הביניים היא תמיד תגובה הגנתית לדחק או מצוקה. כאשר המצוקה היא נסבלת, בוחר האורגניזם להיכנס לתרדמת, מעין כניסה לקונכייה פנימית, שאמנם מונעת התפתחות, אבל גם מגינה מפגיעה. כאשר מצב הדחק הוא בלתי נסבל, מפסיקות המערכות לפעול, והתוצאה היא המצב המופרע. שני המצבים מתאפיינים בכך שאין בהם צמיחה וגדילה, ולכן עד עתה לא הבחינו ביניהם. את ההבדל בין שני המצבים זיהו החוקרים כאשר בדקו מה קורה כאשר מצב הדחק מסתיים. אם האורגניזם יוצא ממצב של תרדמת, הוא חוזר לצמיחה והתפתחות כפי שהיו צפויים לפני מצב הדחק. אולם היציאה מהמצב הכאוטי היא בעצמה כאוטית. הדחק הבלתי נסבל דחף את האורגניזם למצב חריג וקיצוני, וביציאה ממנו הוא לא שב אל עצמו.

ואולי משהו דומה קורה בחיים הנפשיים. יש מצב 'חי', של קיום אותנטי, מתפתח, משתנה, מצב 'מת' של קיום כוזב לגמרי, מנוון וביניהם רגעים או תקופות שבהם אנו מרדימים או מקפיאים משהו בתוכנו, ומצבים חמורים יותר, של הפרעה קשה שמביאה לשיבוש כאוטי.

הכתבה כאן, המחקר המדעי כאן