המחלוקת הגדולה ביותר אולי בהיסטוריה של הפסיכואנליזה נוגעת לגורם העיקרי שמביא לשינוי אצל מטופלים: האם מדובר בהבנה חדשה, אותה מעביר המטפל באמצעות פירוש, או שמא הגורם הטרנספורמטיבי הוא יצירת קשר מסוג חדש? עמנואל גנט הוציא את האוויר מבלון המחלוקת הזה. "אין דבר כזה פירוש ללא קשר", כתב. יש אינטראקציה פרשנית וזו יכולה לקבל שלל איכויות: מזינה או רעילה, נדיבה או בנאלית, נוקשה או מלאת חיים, אמפתית או תוקפנית. "המעטפה של הפירוש יכולה להיות חשובה יותר מהתוכן", הוסיף גנט, "אבל שניהם נמצאים שם באופן בלתי נמנע – לטוב ולרע!".
ממצא אמפירי התומך בתפיסה זו נמצא במחקר שערכו הוגלנד (Høglend) ועמיתיו, שבדק את השימוש בפירושי העברה, כלומר פירושים הנוגעים ישירות ליחסו של המטופל אל המטפל, בהתחשב באיכות יחסי האובייקט של המטופל ואיכות הקשר הטיפולי. נמצא כי ההשפעה של פירושי העברה היתה החזקה ביותר עבור מטופלים עם איכות יחסי אובייקט נמוכה וכאשר איכות הברית הטיפולית היתה נמוכה. עבור מטופלים עם יחסי אובייקט באיכות גבוהה שהברית הטיפולית עמם חזקה ההשפעה של פירושי העברה היתה לרוב שלילית.
יש לזכור: אין פירוש "נקי", שניתן במנותק מהקשר, בדיוק כפי שאין קשר ש"נקי" מהאמירות הפרשניות שלנו.
השראה טיפולית 