מרד נפשי

מטופל הביא חלום ראשון, ודיברנו על חלומות ומשמעותם. הוא אמר: "יש אנשים שאומרים שאם אדם לא זוכר את חלומותיו הוא מאושר יותר". זוהי אכן סוגיה לא פשוטה. מה היתרון בזכירת חלומות, שכוללים לעתים קרובות תכנים לא נעימים, מפחידים, אסורים? ובאופן יותר כללי: למה ללכת לטיפול, שבחלקים ניכרים ממנו עוסקים בנושאים קשים ואף טראומתיים?

אמרתי שהנפש שלנו מורכבת מחלק קטן שהוא מודע וחלק גדול יותר שאינו מודע. הרצון לא לזכור, משמעו בקשה שהחלק המודע לא יזכור, ושהחלק הלא מודע ימשיך להתעסק עם התכנים הקשים, מתוך מחשבה שממילא אינו מודע, קרי הוא לא בדיוק 'אני'. דומה הדבר לחלוקה הנפוצה בימי הביניים למעמד אצולה, שהיה חלק קטן מהאוכלוסייה, ומעמד איכרים, שהיה חלק הארי (בעצם, גם היום המצב לא מאוד שונה). המודע שלנו הוא בן-אצולה. הוא רוצה להמשיך ליהנות, וכל עוד אינו חש בסבל של 'העם', הלא מודע, לא אכפת לו ממנו. אלא שמצב בו הרוב סובל ומיעוט נהנה אינו יציב. ואז העם מורד.

מרד הוא סיטואציה גרועה, לכל הצדדים, כולם נפגעים משפיכות הדמים והאלימות. מרי היסטורי בא לידי ביטוי בקרבות, מעשי טרור, אי-תשלום מסים וכולי. מרי נפשי בא לידי ביטוי בסימפטומים, נפשיים (כמו חרדה) או גופניים (פריחה על העור). הטיפול נועד למנוע מראש מרד נפשי שכזה, או לפייס אותו אחרי שפרץ. אנחנו מנסים להקל על הלא מודע, על-ידי חלוקת הנטל עם המודע. אפילו לפני שמצליחים להעלות תכנים מהלא מודע למודע, יש שיפור במצב. ברגע שהעם רואה שנעשות פעולות שנועדו לרווחתו, הוא נרגע.

Jason Rosewell.jpg
Photo by Jason Rosewell on Unsplash

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s