כוכבים ביום

annie-spratt.jpg

חלומות הם אחת ההתרחשויות, או הפעולות, המסתוריות ביותר שאנו חווים/מבצעים. פרויד הדגיש את חשיבותם העצומה לטיפול, והגדירם כ"דרך המלך ללא-מודע". וילפרד ביון טען שהם חשובים אפילו עוד יותר מכפי ששיער פרויד, שכן הם אינם תופעה המתקיימת רק במהלך השינה אלא כל העת.

חלומות הנחלמים במהלך השינה קשה לזכור, שכן איננו במצב מודע. אבל את חלומות הערות קשה אף יותר לזהות ולזכור. מדוע? הפסיכואנליטיקאית אנני ריינר השוותה זאת למבט בשמיים. רק בשמי הלילה נוכל לראות כוכבים – לא מכיוון שהם נעלמים במהלך היום, אלא בשל זוהר השמש שמעוור אותנו לנוכחותם. באותו אופן, עוצמת הגירויים החושיים בזמן ערות מעוורת אותנו לתמונות ולסיפורים שהתודעה שלנו מייצרת בלא הרף.

חלומות הם סוג מיוחד של חשיבה, "חשיבה לא-מודעת", שמתקיימת כל העת – אך בשפה שונה לגמרי משפת היומיום שלנו. לכן גם אם נזכור אותם – לרוב לא נוכל להבינם. במקום במילים, שפה זו משתמשת בדימויים סמליים כדי לתאר את מה שמצוי בתודעה בלי שנדע שהוא מצוי שם.

אולם המסתורין של החלומות אינו גזרת גורל. האנתרופולוג הנודע קלוד לוי-שטראוס סיפר כי במהלך אחד ממחקריו, נתקל בבעיה שנראתה לו חסרת פשר לחלוטין. הוא איתר עדויות על פיהן בעבר התקיים שבט שחבריו היו מסוגלים לראות את כוכב ונוס (נֺגה) באור יום מלא, דבר שמבחינתו היה בלתי מתקבל על הדעת. הוא הציג את העניין לכמה אסטרונומים, שאמרו לו שבהתחשב בכמות האור שפולט הכוכב, ראייתו ביום, אף אם מאוד לא סבירה, היא בגדר האפשר. מאוחר יותר מצא לוי-שטראוס ספר מחקר ישן על ניווט ימי, ממנו עלה כי בימי קדם היו מלחים שביכולתם היה לראות את ונוס, כוכב האהבה, באור היום. "כנראה נוכל עדיין לעשות זאת", כתב לוי-שטראוס, "אם נאמן את עינינו".

 

Photo by Annie Spratt

עד שהדברים מתחילים לדבר

Related image
אנני ריינר

מה הופך אדם למטפל טוב? אנשי מקצוע לרוב מעריכים אנשים שחידשו, שזיהו תופעות קליניות, שיצרו תיאוריות מקוריות – וזכו כך לתהודה. אך אלה הם אולי תוצר של תכונות חמקמקות הרבה יותר, שלא זוכות לפרסום. למשל סקרנות, למשל סבלנות. אנני ריינר, שהייתה תלמידתו של הפסיכואנליטיקאי הנודע וילפרד ביון, סיפרה עליו כי הוא ניחן בסקרנות נלהבת, כמו גם בעוצמה המנטלית הדרושה כדי לשמור על העמדה הזו, ולהמשיך להתבונן, כדבריו, "עד שדפוס יופיע". היא הוסיפה כי לעתים קרובות הוא הזכיר עצה שנתן שארקו, אותה נהג פרויד לצטט בהערצה: "יש להביט באותם דברים שוב ושוב עד שהם עצמם מתחילים לדבר".

ריינר היא פסיכואנליטיקאית, משוררת, מחזאית וציירת מלוס אנג'לס, שנהניתי מאוד מספרה Bion and Being. הפוסט הקצר הזה נכתב לכבוד ביקורה בארץ – מחר היא תרצה באוניברסיטת תל אביב.