שפה שונה בכל שעה

Johnson Wang on Unsplash.jpg
Photo: Johnson Wang

בעבודה הטיפולית קיים תמיד מתח בין המפגש האישי והייחודי מאין כמותו עם כל אדם, בכל שעה, ובין התיאוריה, שנשארת קבועה יחסית. רוב המטפלים נמצאים איפשהו בין שני הקצוות, לא אחת עם נטייה לזה השני, התיאורטי, שהוא יציב ומקנה איזו תחושת ביטחון, ודאות כלשהי, אל מול המסתורין העצום של נפש האדם.

jung.jpgקרל גוסטב יונג הזהיר מפני השתלטותה של נטייה זו. הוא כתב: "הריפוי מקורו במטופל עצמו. אני מטפל בכל פציינט באופן ייחודי ככל הניתן, מכיוון שהפתרון לבעיה הוא ייחודי תמיד. חוקים כללים יש לקבל בעירבון מוגבל. אמת פסיכולוגית תקפה באותה מידה כמו ניגודה. פתרונות שהם מעל לכל ספק אני משאיר לאחרים. כמובן שעל המטפל להכיר את מה שנקרא 'שיטות', אך עליו להישמר מליפול לאיזו שיטה ספציפית. בדרך-כלל יש להימנע מהנחות תיאורטיות. באנליזות שלי אין לאלה כל תפקיד. אני חסר שיטה באופן מכוון. לדעתי בטיפול ביחיד רק הבנה ייחודית פועלת. אנו זקוקים לשפה שונה עבור כל פציינט. בטיפול מסוים אני נשמע כמו אדלריאני ובאחר אני מדבר פרוידיאנית. הנקודה המכריעה היא שעלי לפגוש את האדם כאדם." (תרגום: מיכה אנקורי)

מודעות פרסומת

שפת הים

בראשית ספרו היפה Freud and Man’s Soul ניסח ברונו בטלהיים את מטרת הפסיכואנליזה, ניסוח בהיר וממצה: "לסייע לנו להבין את עצמנו, כך שלא נהיה עוד מונעים, בידי כוחות שאינם ידועים לנו, לחיות חיים של חוסר סיפוק ואף של סבל, ולהפוך אחרים לאומללים, גם לאסוננו שלנו" (עמ' 15). 

9780140228724: Freud and Man's Soul (Pelican)בהמשך התייחס בטלהיים להגדרה של פרויד את מטרת הפסיכואנליזה, כפי שנוסחה ב"הרצאות מבוא חדשות לפסיכואנליזה": "במקום בו היה 'זה', שם אהיה 'אני'" (where it was, there should become I). הכוונה של פרויד לא היתה שצריך להעלים לחלוטין את ה"זה" (שתורגם לאנגלית כ-id). הרי ה"זה" הוא מקור החיוּת שלנו. פרויד התכוון לכך שבמקרים מסוימים, ביחס לאספקטים של החיים שנשלטים על-ידי ה"זה", יש לחזק את השפעת האני. מטרת הפסיכואנליזה היא צנועה. לא להפוך הכל למודע, אלא רק לאפשר לאני לסלול דרכים נוספות לתוך הממלכה העצומה של הזה, ולעזור לאני לגבור על הזה בתחומים ספציפיים בהם הזה מפריע לתחושת הרווחה של האדם. פרויד חיזק את המסר במשפט המסכם את הרצאות המבוא: "זהו הישג תרבותי הדומה במידת-מה לייבוש של ה-Zuyder Zee".

ייבוש הזוידר זי, 1927

ייבוש הזוידר זי היה פרויקט שאפתני מאוד של ייבוש, ניקוז והתיישבות על חלק מהים הצפוני. הים מקביל ל"זה": הוא קמאי, רב-עוצמה, ממנו התחילו החיים ובו הם תלויים. בסיום פרויקט הזוידר זי, רק חלק זעיר מהים הצפוני נדחק אחורה, וגם על חלק זה נדרשת עבודה מתמדת כדי לשמור אותו מהצפה מחודשת. בדיוק כפי שקורה בטיפול. פרויד ביקש גם להדגיש את העובדה שהעבודה הפסיכואנליטית היא עבודה רוחנית, ולא פיזית או חומרית או פרקטית. לכן השתמש בביטוי "זהו הישג תרבותי".

Image resultדימוי הסגתו הקלה של הים, שקיפל עבור פרויד את מהות הפסיכואנליזה, מרמז ל"פאוסט" של גתה. "פאוסט" הוא סיפור המאבק של פאוסט להבין את העולם ואת עצמו, מאבק בין כוחות האופל וכוחות האור שבנשמתו – מאבק דומה לזה הפסיכואנליטי, כפי שהבינו פרויד. בסוף חייו, פאוסט ראה בהשבה (reclamation) של פיסת אדמה מהים את פסגת הישגיו. בזכותה, הוא חש סיפוק והיה מוכן לסיים בשלווה את חייו חסרי-המנוח.

איך ניתן להסיג, ולו במעט, את הים של ה"זה"? המוטו של Freud and Man’s Soul, הלקוח ממכתב של פרויד ליונג, אומר הכל: "פסיכואנליזה היא במהותה ריפוי באמצעות אהבה".

טיפול בהתאמה אישית

טיפול הוא לא סתם מקצוע, משלח-יד, הוא אמנות. וכמו בכל אמנות, רק מעטים מגיעים לדרגות הגבוהות ביותר. זה בסדר. צריך גם אנשים שיכתבו עלוני פרסום, ידיעות עיתונאיות ופוסטים ברשת, לא רק דוסטויבסקים. וצריך גם הרבה מטפלים שיעשו עבודתם נאמנה, אף אם היא נעדרת ברק גאוני.

נראה כי אחד מאותם מטפלים גאונים היה מילטון אריקסון. ביכולת החשיבה המקורית שלו, הציע אריקסון מודל חדשני לטיפול: טיפול שמותאם לגמרי למטופל, ולא לכללים קבועים מראש. הוא הצליח לראות את המטופל, לנסח לעצמו את הבעיה שלו באופן עמוק, ולחשוב על הדרך הכי מהירה לפתור את הבעיה הזו, דרך שהיא כמעט תמיד לא-צפויה (שהרי את כל הדרכים הצפויות המטופל כבר ניסה ככל הנראה, ללא הצלחה).

Image result for milton ericksonהגישה של אריקסון היא דיירקטיבית. המטפל צריך להיות זה שמכוון את המפגש. קארן הורני אמרה: "מטופלים באים לטיפול לא כדי לרפא את הנוירוזות שלהם אלא כדי לשכלל אותן". אם המטופלים הם אלה שייקבעו מה שמתרחש במפגש הטיפולי, כמעט כולם יעשו באופן לא-מודע את כל הדרוש על-מנת למנוע שינוי תרפויטי אמיתי. כאשר מטופל הולך בדרך שאין בה כדי להועיל, אמר אריקסון, התרפיסט צריך להסיח את דעתו, למשל באמצעות הערה בלתי-רלבנטית, כמו "אני יודע מה אתה חושב. גם אני אוהב רכבות". אז אפשר לכוון אותו לדרך פורייה יותר.

אריקסון ציטט את אדלר: "תרפיה היא כמו לירוק לתוך המרק של המטופל. הוא יכול להמשיך לאכול אותו, אבל אינו יכול עוד ליהנות ממנו". דוגמה ליריקה כזו: לקחת סימפטום ולהפוך אותו לעול. במקום לנסות להילחם בו, דווקא לחזק אותו באופן אבסורדי. כך, למשל, הוא גמל נערה בת 15 ממציצת אצבע – על-ידי הפיכת מציצת האצבע למחייבת.

הקריאה בסיפורי הגבורה של אריקסון מעוררת הערכה רבה אך גם מידה של ייאוש – דרך פעולתו מצריכה כישרון נדיר. ובכל-זאת, הספר מספק השראה יוצאת מן הכלל לחיפוש גישה אחרת לבעיות של הטיפול. יש לזכור שאחת מהוראותיו העיקריות של אריקסון לתלמידיו היתה: "אל תנסו להיות כמוני, היו אתם עצמכם במיטבכם".

Image result for milton erickson

אמת

הפסיכיאטר ד"ר פול לוקאס, גיבור הספר "מצב נפשי" מאת רודריק אנסקומב (שהוא בעצמו פסיכיאטר), אמר: "אני מאמין באמירת אמת. לדעתי היא כוח בעל התמדה שאי-אפשר לעצור אותו. עם הזמן היא תחדור לכל שקר, לכל הונאה עצמית, לכל ניסיון הדחקה. היא מצליחה לחלחל איכשהו".

אמת היא אחד הכלים החזקים שיש בידי המטפל. אם הוא משכיל להחזיק במדיניות של אמירת אמת בלי לסטות ממנה, זה יכול להביא לשחרור אצל המטופל. אין זה דבר פשוט. אינספור פעמים במהלך הטיפול יש פיתוי לא להגיד הכל, להסתיר, לצמצם חשיבות, לצבוע קצת בוורוד. אך בטווח הארוך המדיניות של אמירת אמת היא הטובה ביותר, עבור המטופל.

ביון ציטט מכתב של סמואל ג'ונסון, שמבטא, לדבריו את "עמדתו של הפסיכואנליטיקאי":

איני יודע האם ראיית החיים כפי שהם תביא לנו נחמה גדולה; אולם הנחמה שמביאה האמת, אם ישנה כזו, היא מוצקה ויציבה; זו שעולה מן הטעות, חייבת להיות, כמו מקורה, שקרית ובת-חלוף.

לשחרר כאב מוקדם

כאשר מניחים אמבה בתוך תמיסת מים מזוהמים בדיו, היא תקלוט את הדיו ותאחסנו בחללים קטנים בגופה. כך הופך החומר המזיק לחלק מהפיזיולוגיה של התא. לאחר מכן, כאשר האמבה מועברת למים נקיים, נודדים חללי הדיו אל דופן התא ונפלטים. כך מחזירה האמבה את עצמה למצבה הבריא. בספר "הצעקה הראשונית", כתב הפסיכולוג ארתור ג'אנוב כי כך קורה גם עם האדם. "ככלות הכל איננו אלא מצבור של תאים", הסביר. "תהליכים בסיסיים משותפים לכל צורות החיים האורגניות. כל אורגניזם שואף להגיע להומיאוסטזיס, שיווי משקל. כאשר קיים כאב מוקדם, הזיכרון ומטענו הרגשי מאוחסנים כמות שהם בתוך תאי מרכזי המוח הרגשי (המערכת הלימבית) בציפייה ליום שחרורם. כאשר הסביבה חוזרת להיות חמה, אוהדת ומעודדת רגשות, הכאב הישן מתחיל להיפלט מהגוף".

Photo by Tim Trad on Unsplash.jpg
Photo by Tim Trad on Unsplash