מה מלמד המחקר העדכני על יעילות הטיפול הנפשי? האם יש שיטות טיפוליות יעילות מאחרות? וכמה חשוב הניסיון שיש למטפל?
לצורך שיעור בקורס מבוא בפסיכותרפיה שאני מלמד השנה לראשונה, התעדכנתי במחקר בנוגע ליעילות הטיפול הפסיכולוגי. לאורך עשרות שנים נערכו אלפי מחקרים שבדקו את העניין, תוך השוואת מצבם של אנשים שקיבלו טיפול לכאלה שלא קיבלו טיפול. מחקרים אלה נותחו במאות מטה-אנליזות, וישנן אפילו מטה-אנליזות של מטה-אנליזות (ליפסי ווילסון למשל ניתחו ב-1993 את ממצאיהן של 302 מטה-אנליזות!).
הסטטיסטיקות מסובכות, אך התוצאות ברורות: טיפול נפשי מסייע לאנשים הסובלים ממצוקה. הממצאים חוזרים על עצמם, מחקר אחרי מחקר, עשור אחרי עשור, הפרעה לצד הפרעה.
באופן ממוצע, מצבם של 65% מהאנשים שהיו בטיפול השתפר, לעומת 35% מהאנשים שהיו בקבוצת ביקורת. זה אולי לא נשמע מרשים, אבל פסיכותרפיה היא יותר יעילה מפרוצדורות רפואיות סטנדרטיות רבות שיעילותן נמצאה מובהקת, אף שרבות מפרוצדורות אלה הן יקרות מאוד, וגם גורמות לתופעות לוואי. על הפרוצדורות הרפואיות הללו נמנים חיסון נגד שפעת, ניתוח קטרקט וכן כמעט כל ההתערבויות בקרדיולוגיה, ברפואה גריאטרית ובטיפול באסתמה.
אם נתבונן באופן ספציפי בדיכאון, נמצא שעל פי יותר מ-40 מטה-אנלזיות שבוצעו בעשורים האחרונים, טיפול נפשי בדיכאון מביא לתוצאות מובהקות הן מבחינת הפחתת סימפטומים והן מבחינת שיפור הרווחה הנפשית של המטופל. התוצאות אליהן מביא טיפול נפשי מקבילות ולעתים אף טובות יותר מאלה שמשיג טיפול תרופתי, לפחות במקרים קלים או בינוניים של דיכאון, והן עמידות יותר לאורך זמן. בין 35% ל-70% מהסובלים מדיכאון (תלוי בסוגו ובמשכו) יכולים לצפות לרמיסיה מלאה של הדיכאון בעקבות פסיכותרפיה.
אחת השאלות המעניינות שבחן המחקר על יעילות הטיפול היא כמה פגישות נחוצות לשם השגת שיפור במצב הנפשי. נמצא כי יש יחס ברור בין מספר הפגישות ומידת השיפור: ככל שיש יותר פגישות, הסיכוי לשיפור גדל, אם כי מידת הגדילה של השיפור פוחתת ככל שמתקיימות יותר פגישות (תוספת של ארבע פגישות לשמונה פגישות שכבר התקיימו היא בעלת אפקט גדול יותר מאשר תוספת של ארבע פגישות לארבעים פגישות). לפי אחת המטה-אנליזות, 53% מהמטופלים הראו שיפור ניכר במצבם אחרי 8 פגישות, 75% אחרי 26 פגישות, ו-83% אחרי 52 פגישות.
יש מקום גם לדבר על מה שכונה "אפקט שלילי". חלק מהמטופלים – בין 5% ל-10% מקרב המבוגרים ובין 14% ל-24% מקרב הילדים – היו בסוף הטיפול במצב גרוע יותר מאשר זה שבו התחילו את הטיפול. בדרך כלל אנשים שלא הגיבו לטיפול אופיינו במוטיבציה נמוכה, בעיות מורכבות במיוחד והתנגדות לקבל את הצעות המטפל.
האם ייתכן ששיטת הטיפול היא זו שמביאה לתוצאות טובות יותר או פחות? כנראה שלא. המחקר מצביע על קיומו של "אפקט דוֹדוֹ" הקרוי על שם הכרזתו של הדודו ב"אליס בארץ הפלאות": "כולם ניצחו ולכן כולם צריכים לקבל פרס!". מטה-אנליזות מראות שיש הבדל קטן מאוד, אם בכלל, בין שיטות טיפול שונות בכל הנוגע לתוצאות הטיפולים. ההשערה היא שמי שתורמים יותר מכל להצלחת הטיפול הם ה"גורמים המשותפים" (Common factors) – אותם היבטים של הטיפול שאינם ייחודיים לגישה טיפולית מסוימת – כמו למשל אמונתו של המטפל ביעילות הטיפול, ציפיות המטופל לשיפור במצבו, החיסיון הטיפולי, החום ותשומת הלב שמעניק המטפל, ומעל הכל, הקשר הטיפולי עצמו.
מטפלים רבים מסרבים להכיר בחשיבות העצומה של הגורמים המשותפים ומתעקשים שהשיטה שלמדו בעמל רב ושהם מאמינים בה בכל ליבם אכן נעלה על אחרות. המחקר מראה אחרת.
סיבה אחרת לסירוב להכיר בחשיבות הגורמים המשותפים היא חשש שזו מצביעה על כך שלא היה צורך בהשקעת השנים הרבות של לימוד לשם רכישת המקצוע. אולם מחקרים שהשוו מטופלים אצל מטפלים מוסמכים למטופלים שקיבלו טיפול 'פלסבו' אצל פסאודו-מטפלים (טיפול שכלל חיסיון, חום, הקשבה ועידוד), מצאו שהמטפלים ה'אמיתיים' הובילו להטבה גדולה יותר. פסיכותרפיה היא הרבה מעבר להענקת חום; יצירת קשר טיפולי טוב היא לא עניין של מה בכך.
זהו המקום לדבר על תרומתו האישית של המטפל. אף אם סוג הטיפול הנבחר אינו בעל השפעה רבה על תוצאות הטיפול (כל עוד מדובר באחת השיטות המקובלות – טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, טיפול דינמי, טיפול אינטגרטיבי, טיפול הומניסטי), הרי שאישיותו של המטפל היא בעלת חשיבות עצומה. המחקר מצא שיש הבדלים גדולים בין מטפלים, בלי קשר לשיטת הטיפול שלהם וגם – וזה מרתק – בלי קשר למידת הניסיון שיש להם. יש מטפלים שיעילים בצורה יוצאת דופן מבחינה סטטיסטית, לעומת מטפלים שמצבם של רוב המטופלים שלהם אינו משתפר. ייתכן שאנחנו מקדישים הרבה יותר מדי מאמץ לבחינת היעילות של שיטות טיפול שונות ולוויכוחים בין אסכולות, ופחות מדי מאמץ לבחינת היעילות של המטפל הבודד.
– – –
הנתונים מתוך
Bergin and Garfield's Handbook of Psychotherapy and Behavior Change. John Wiley & Sons (2013)
השראה טיפולית 