פעם העבודה על הלא-מודע נעשתה באמצעות ניתוח חלומות והעברה. היום האנליטיקאית דניאל כנפו ממליצה לברר את הרגלי הצפייה בפורנו של המטופל
ד"ר דניאל כנפו היא יהודייה-אמריקאית ממוצא מרוקאי, פסיכואנליטיקאית, חוקרת מיניות ובכלל, אישה חכמה ומקסימה. זכיתי לפגוש אותה בביקור קצר שלה בארץ לפני כמה שבועות. בין השאר דיברנו על פורנוגרפיה וטיפול.
בימיו של פרויד הטענות שלו על מרכזיותה של המיניות נתקלו בהתנגדות ואפילו לעג. היום זה לא היה קורה. "אם אתה רוצה להבין עד כמה סקס חשוב, אתה צריך רק להיכנס לרשת", אומרת כנפו. "הפורנוגרפיה היא זו שמקיימת את האינטרנט, בלעדיה הרשת היתה קורסת. אחת מכל שש כניסות היא לפורנוגרפיה".
לפרקטיקות האנליטיות הוותיקות של עבודה על הלא-מודע – חלומות, פנטזיה והעברה, כנפו מוסיפה את הפורנו. "אני אומרת לסטודנטים שלי – כדי ללמוד על הלא-מודע של המטופלים שלכם, שאלו אותם לאן הם גולשים, לאיזה אתרים. אם הם בפורנוגרפיה, מה הם רואים, עם מי הם מזדהים".
ה"ט: את ממש שואלת את המטופלים שלך מה הם עושים אונליין?
ד"כ: "לגמרי! אני שואלת כשזה מתאים, אבל אני בהחלט שואלת. והתשובה היא תמיד הפתעה. אני מטפלת הרבה מאוד שנים, עבדתי עם מאות מטופלים, ואני כל פעם מופתעת כשאני לומדת על חיי המין של מטופלים, על הרגלי צפיית הפורנו שלהם. זה אחד הדברים שהכי מפתיעים אותי, שאני לא יכולה לנחש מראש".
למה המיניות היא היבט כל כך בלתי צפוי באישיות שלנו?
"כי היא אזור התנהגות ממודר (compartmentalized), שעושים לו דיסוציאציה. האישיות שלנו יחסית מגובשת, אבל זה משהו שלא שייך אליה. חיי המין שלנו מופרדים משאר החיים, כבר מילדות. הורים משקפים כל מה שהילד עושה: הילד אוכל, ההורה אוכל איתו, הילד אפילו הולך לשירותים יחד עם ההורה. אבל מין הוא תמיד מאחורי דלתות סגורות, את זה ההורה לא ישקף. אם הילד מתחיל לגעת בעצמו אנחנו לא אומרים 'איזה חמוד! הוא גילה את הבולבול הקטן שלו!'. המסר הוא שזה פרטי, זה סודי. זה אזור ההתנהגות היחיד שההורים שמים אותו בצד. וככל שהילד גדל זה נהייה בעייתי עוד יותר עבור ההורים. לכן החלק הזה ממי שאנחנו הופך לזר עבורנו".
לא רק שההורים לא משקפים, הם גם אוסרים.
"ההורים אומרים כל הזמן 'עוד לא, עוד לא. כשתגדל'. אבל לילדים אין יכולת לדחות סיפוקים. מה, לחכות 15 שנים? בא לי עכשיו! אז מה עושים? מפנטזים. לכן פנטזיה היא חלק כל כך מרכזי מהמיניות האנושית. מגיל צעיר אומרים לנו 'שימו את זה בצד, חכו', אבל אנחנו לא שמים שום דבר בצד, אלא מפתחים סיפורים, שהופכים לחלק מהמיניות שלנו, שהיא בעיקרה לא מודעת. אנחנו אפילו לא יודעים למה אנחנו אוהבים מה שאוהבים, למה לא אוהבים מה שלא, למה מתביישים במה שמתביישים, כי כל כך הרבה מזה מתגבש בגיל שבו עדיין איננו יכולים לחבר דברים, להיות מודעים".
הריאיון המלא עם כנפו התפרסם היום במוסף "הארץ". אפשר לקרוא כאן, וגם כאן
השראה טיפולית 