הפסיכואנליטיקאי מייקל אייגן כתב שלא מעט אנשים נולדים וגדלים בתוך אטמוספרה שהיא רעילה. בבגרותם, הם עשויים לשנוא את האווירה בה גדלו, אלא שהציוד הפסיכו-ביולוגי שלהם, עצם זהותם, כבר מותאמים בצורה הדוקה לאטמוספרה הזו. כמה שלא ירצו להשתחרר ממנה, היא כבר בתוכם, חלחלה לכל תא. גם אחרי עזיבת התא המשפחתי ההורי, חיישנים לא-מודעים בתוכם תרים אחר סיטואציות רעילות, והחיים הנפשיים ממשיכים להתנהל בתוך ערפיח מציק. המשך ההזנה הרעילה כרוך בסבל עבור אנשים אלה, אולם מעבר לחיים בריאים יותר אינו אפשרי, שכן הם חסרים את היכולת להשתמש בחומרים מזינים טובים.
אייגן סיפר על מרצה לפילוסופיה שהכיר בניו יורק, אדם מרשים ורב קסם, שחלה במחלת הנשימה הכרונית אמפיזמה (נַפַּחַת). בסמסטר הראשון מיד אחרי פרישתו לגמלאות, החליט המרצה לעבור לשווייץ וללמד שם. הוא נפטר זמן קצר אחרי הגעתו לשווייץ. "שיערתי שריאותיו לא יכלו לספוג אוויר צח, אחרי שנים בהן הסתגלו לזיהום האוויר הניו-יורקי", כתב אייגן.
הטיפול מלמד את המטופל לחוות קשר מסוג חדש – מקבל, מכבד, אוהב. זה רק נשמע פשוט. מי שהתרגל למזון קלוקל, למשקאות קלים עתירי סוכר – יירתע מירקות וממים צלולים. המעבר דורש הסתגלות. הטיפול הוא מרחבהּ.
– – –
אלמד את אייגן, ועוד, בקורס שנתי במסגרת תוכנית הכשרה תלת-שנתית חדשה וחדשנית לפסיכותרפיה, השמה דגש על כל מופעי החיים – הנפשיים, כמובן, אך גם הגופניים והרוחניים. מוזמנות ומוזמנים לקרוא עוד על התוכנית כאן.
השראה טיפולית 