מה הופך את החיים לראויים לחיותם? לפי ויניקוט ב"משחק ומציאות" זו תמיד גישה יצירתית לחיים. אולי קל יותר להבין מהי גישה זו, דרך ניגודה. גישה לא יצירתית לחיים היא גישה כנועה, גישה שבה העולם ופרטיו נתפסים רק כדבר שיש להיות מותאם אליו או כדבר התובע הסתגלות.
ויניקוט הדגיש: הכוונה ב"יצירתיות" היא לגישה כללית למציאות החיצונית, ולא למשהו שקשור לציור או כתיבה או נגינה, למשל. יצירה יכולה להיות כל דבר, החל מסעודה שמבשלים בבית ועד סימפוניה. "היצירתיות שמעסיקה אותי כאן היא דבר אוניברסלי. היא שייכת למצב של היות חי". כל דבר שקורה לאדם חי הוא יצירתי. הדחף היצירתי "נוכח בחיי הרגע של ילד מפגר הנהנה מנשימה, לא פחות משהוא קיים בהשראתו של אדריכל, היודע פתאום מהו הדבר שהוא מבקש לבנות". זו גישה זֶנית, המכוונת לחיים שכל רגע בהם יכול וצריך להיות מלא-חיוּת, גם רגע של שטיפת-כלים או שאיבת-מים, שהופכים למשחק.
כל אחד יכול להיות אמן של חיי זֶן כאלה, כולל מי שנדמה לו שהוא חסר כל יצירתיות. "לא יכול להיות הרס גמור של יכולתו של היחיד לחיים יצירתיים", קבע ויניקוט. "אפילו במקרה הקיצוני ביותר של כניעות ושל היווצרות אישיות כוזבת, חבויים אי-שם חיים נסתרים, שיש בהם סיפוק בזכות היותם יצירתיים ומקוריים לגבי אותו אדם". אדם כזה אמנם ירגיש חוסר סיפוק שכן היצירתיות והחיוּת שלו חבויים, ולכן אינם מתעשרים באמצעות חוויה חיה – אולם אין פירוש הדבר שאין בו חיים ואין בו יצירתיות. אלה מתנות שמצויות בידי כולנו, מעצם היותנו.
השראה טיפולית 